לבחור בחיים מתוך שמחה

הבלוג של תמי

03/19/2016 - 15:45

אני לא אוהבת שמחליטים עליי, לא אוהבת שאומרים לי מה לעשות והכי לא אוהבת את המילים "חייבת, מוכרחה, צריכה"

משתתפת באחת הסדנאות שלי לימדה אותי משהו מקסים. היא סיפרה לי מה זה עבורה ביעור חמץ: "ח.מ.ץ זה ראשי תיבות ל"חייבת מוכרחה צריכה "

ואני בגילי (היא בגיל השלישי) החלטתי שאני עושה ביעור לשלושת המילים הללו" התלהבתי ולקחתי ממנה את הרעיון.

אז כשאני שומעת "מוכרחים להיות שמח" בהקשר לפורים, מיד מתעוררת בי הילדה המרדנית שאומרת "ואם לא בא לשמוח?".

חשוב שתדעו ששמחה זה ממש לא נושא קליל ומצחיק בשבילי, שמחה זה נושא רציני... לפעמים שמחה זה עבודה. כן, עבודה.

[...קרא עוד]
02/24/2016 - 12:45

השבוע שאל אותי מישהו מה זה בשבילי שמחה. שאלה טובה, השבתי, התשובה (כרגיל אצלי) מורכבת. להלן פרטי/הרחיבי/נמקי תשובתך.

נתחיל מהסוף – בעיניי בשביל להרגיש שמחה באמת צריך להרגיש גם עצב/כאב, קושי, בעצם צריך להרגיש, הכל, לחוות את כל מה שקורה לנו בנוכחות מלאה. תגידו שזה ההיפך מהרצון הטבעי שלנו בשעת משבר להתנתק, לברוח, להדחיק, לא לחשוב לא להרגיש, רק לפעול כמו טייס אוטומטי. אני טוענת שההיפך הוא הנכון.

[...קרא עוד]
11/25/2015 - 07:00

הלו, מישהו מקשיב לי? מישהו שומע אותי? 

לפעמים נדמה לי שזה מה שהגוף שלי עושה, מנסה להישמע, קורא לי, ולא תמיד בא לי להקשיב לו. 

פתאום כואבת לי שוב הכתף, הבטן לא רגועה, הגב חורק, כל מיני "דיבורים" שאני לא אוהבת לשמוע. 

וכשאני מחליטה לא להקשיב, אני פשוט מתעלמת, מספרת לעצמי סיפורים כמו "זה לא דחוף, זה תיכף יעבור, אין לי זמן עכשיו"...

הבעיה עם הגוף שלי, שהוא עקשן (נראה לי שהוא קיבל את זה ממני בגנים...) וכשאני לא מקשיבה הוא מתחיל לצעוק

ואז זה מסתבך, וכואב, והרבה יותר קשה להתעלם ממנו.

[...קרא עוד]
10/23/2015 - 09:00

אני לא עצובה, אני קצת מדוכדכת. לא ממש בדיכאון פשוט מין עננה כזאת שמלווה אותי.

כולם רגילים שאני ליצן החצר, זו שתמיד עליזה ושמחה, ומשמחת את כולם. אולי בגלל זה קצת לא נעים לי כשנופלת עלי עצבות ואני מנסה להתחמק ולהסתיר.

למה להעיק על אחרים ולהדאיג אותם? איך אני יכולה לעזור לאחרים כשאני בעצמי בדאון? והכי קשה לי כשאני לא יודעת להסביר למה, מה ומאיפה, ואין לי תמיד תרוץ ברור למצב הרוח שלי. 

עם השנים אני מתיידדת עם העצבות והדכדוך, ואפילו...נהנית מהם מדי פעם. הרי זה לא שבאמת אפשר לחיות חיים שיש בהם רק שמחה ועליזות (בטח לא בישראל..), ולא תמיד יש לי שליטה על הרגשות שמציפים אותי

[...קרא עוד]
01/30/2015 - 14:00

בא לי להיות כמו הילדים הקטנים שלוקחים במה בקלות, נעמדים במרכז ואומרים "תראו אותי", אצלם זה נראה כל כך קל וברור והסביבה מיד מתגייסת ותומכת ומתלהבת.

למה לי קשה לקחת את "הבמה" ולהגיד או להראות "תראו אותי, אני כאן, יש לי משהו להגיד, יש לי חלום.."

כמה פעמים "הבמה" מוגשת לי בקלות ואני נמנעת מלעלות עליה כי "לא נעים, אל תעופי על עצמך, זה לא צנוע, לא מנומס" או שמתעוררים מיד פחדים שמשתקים אותי כמו "הם לא יאהבו את מה שאת אומרת, לא יסכימו איתך, את סתם תתפדחי, עזבי, שבי בשקט, הכי בטוח".

[...קרא עוד]
01/20/2015 - 13:45

לפעמים לא בא לי לקום מהמיטה, בא לי להתכסות בשמיכה ולשקוע למטה, בתוך הרכות והמעטפת החמה.

לפעמים הכל נראה קשה עמוס ולחוץ, ויש כל כך הרבה רעש בראש שלי שבא לי פשוט לעצור, ולשקוע.

לפעמים הבחירה הקלה והפשוטה היא להתמסר לבאסה, לדיכי ולהחליט שאין לי כוח.

לפעמים זה ממש בסדר לשקוע ולהיות קצת בבור החמים הזה.

[...קרא עוד]
01/12/2015 - 11:30

לפני עשרים שנה חייתי את החלום (האמריקאי נראה לי): משרה בכירה בחברת תקשורת (אישה מצליחה בעולם של גברים), בעל מקסים ומצליח, דירה (בלי משכנתה), משכורת יפה, תואר שני במנהל עסקים ...

חשבתי שהכל ורוד ושאני מאושרת.
אז חשבתי...
בגיל 26 ילדתי בשמחה את בני הבכור גיא, שאחרי חודש נפטר ממחלת ריאות קשה. הגעתי לתחתית הבור, לחור השחור, למקום שבאופן מוזר הציל אותי. כן, נקודת המשבר הכי משמעותית בחיי גרמה לי לבחון מחדש את כל מה שחשבתי שנכון לי ולבדוק מה אני באמת רוצה ומה יהפוך אותי להיות מאושרת.

[...קרא עוד]