לבחור בחיים מתוך שמחה

מוכרחים להיות שמח???

פורסם בתאריך:  03/19/2016 - 15:45

אני לא אוהבת שמחליטים עליי, לא אוהבת שאומרים לי מה לעשות והכי לא אוהבת את המילים "חייבת, מוכרחה, צריכה"

משתתפת באחת הסדנאות שלי לימדה אותי משהו מקסים. היא סיפרה לי מה זה עבורה ביעור חמץ: "ח.מ.ץ זה ראשי תיבות ל"חייבת מוכרחה צריכה "

ואני בגילי (היא בגיל השלישי) החלטתי שאני עושה ביעור לשלושת המילים הללו" התלהבתי ולקחתי ממנה את הרעיון.

אז כשאני שומעת "מוכרחים להיות שמח" בהקשר לפורים, מיד מתעוררת בי הילדה המרדנית שאומרת "ואם לא בא לשמוח?".

חשוב שתדעו ששמחה זה ממש לא נושא קליל ומצחיק בשבילי, שמחה זה נושא רציני... לפעמים שמחה זה עבודה. כן, עבודה.

נכון, יש ימים שממש קל לי לשמוח. אני קמה בקלות מהמיטה, מלאה באנרגיות, כולם מחייכים ונחמדים אליי, היום עובר בלי תקלות ובעיות, מזג האוויר יפהפה, 

בקיצור - לה לה לנד. אבל, לא כל הימים הם כאלה (דה?) לא תמיד כל כך קל לי לשמוח, ככה, פשוט, להיות קלילה ולקפץ לי. 

יש ימים שבהם בבוקר קשה לי לפתוח את העיניים, הילדים קמים בעצבים, אני תקועה בפקק לא ברור שגורם לי לאחר, מרגישה כבדה ועייפה וחסרת חשק

וכל דבר גורם לי לרצות לצעוק. מוכר לכם?

בשנים האחרונות, בגלל שאני מלווה אנשים שנמצאים במצב המבאס הזה תקופות ארוכות בחייהם, אני מחפשת את כל הדרכים הכי יצירתיות ואפקטיביות

שעוזרות לנו לצאת מזה. ודבר ראשון, מנסה את זה על עצמי. נאה דורשת, נאה מקיימת. 

אז נחזור ליום המבאס. ביום כזה יש לי בחירה. אני יכולה לבחור להמשיך להתבאס ולבאס גם את כל מי שסביבי, ולסיים את היום במיטה, עצבנית, עם כאב ראש ובלי כוחות (גיליתי שהמון כוחות מתבזבזים לי על עצבים וכאבי ראש, לא חבל?)

או שאני יכולה לבחור לעבוד על זה. אולי בעצם לעבוד בזה. במה? בשמחה. נכון שזו בחירה יותר קשה ולא טבעית, ודורשת לפעמים מאמץ, אבל היא משתלמת, כי ברגע שאני מתחילה לעבוד בזה, משהו באנרגיות שלי משתנה.

איך זה קורה? למשל, אני עדיין בפקק המעצבן ההוא, מאחרת לסדנה שאני מנחה. אחרי שהתעצבנתי, כעסתי והודעתי על האיחור, אני לוקחת כמה נשימות עמוקות, שמה מוסיקה שעושה לי טוב בקולי קולות, קצת שרה איתה (בחלון סגור כמובן)

ומתחילה לעבוד על הדיבור הפנימי שלי. "שותלת" לי בראש משפטים כמו "הכל בסדר, לא יתחילו בלעדייך, אין לך במילא שליטה על הפקק אז קחי נשימה ותיהני מהדרך". מנסה להיזכר במשהו או מישהו שמעורר חיוך על פניי, יוצרת קשר עין 

עם המכוניות לידי ומחייכת, מקבלת חיוכים בחזרה ומשהו אצלי לאט לאט מרפה ונרגע. פתאום אני מסתכלת מהחלון ורואה איזה נוף יפה, או מסתכלת על אנשים שיושבים ברכב ליד ומנסה לדמיין על מה הם מדברים,

וככה כעבור כמה דקות, האווירה משתנה, הגוף שלי חוזר לנשום ונרגע, ואני מצליחה לחשוב בבהירות. זה הזמן בצורה יזומה לחשוב על כמה דברים טובים שקרו לי היום ולהודות עליהם, כי שום דבר לא מובן מאליו (האוטו הניע, הילדים הגיעו בשלום לבי"ס,

הספקתי לאכול ארוחת בוקר טעימה...). בקיצור, אני מנסה להראות לכם שלהפוך יום מבאס ליום שמח עבורי זו עבודה, זה דורש מודעות וכוונה ובראש ובראשונה בחירה. בחירה לשמוח, בחירה לחיות כמה שאפשר בשמחה.

עכשיו, כשאני חושבת על זה, אני פתאום מבינה קצת יותר את המשפט "מוכרחים להיות שמח". זה לא שמישהו אחר אומר לי שאני מוכרחה, זו אני שאומרת לעצמי שאני מוכרחה. למה? כי מגיע לי לחיות טוב, מגיע לי לשמוח, מגיע לי להיות מאושרת ובריאה.

לפעמים הציווי, ההכרח והבחירה הם הצורך הפנימי שלנו להיות מאושרים. 

אתם ממש לא מוכרחים להיות שמחים, אבל אם בא לכם לשמוח, כמה שיותר, כל מה שעליכם לעשות זה לבחור בזה. ואתם מוכרחים להשתמש בזכות הבחירה החופשית שלכם.

למה? ככה! כי ככה אמרתי!

לא כל דבר זה דמוקרטיה...

יאללה, פורים שמייח חברים.